top of page

יש מן דבר שעומד מאחורי השירים, שפעם קראו לו רטוריקה, או מוסיקה בלתי נראית, כאילו מתחת לשמיכה. זה מין דבר שבא ממסורת השירה, מין משפט שמתחיל ומתפתח, מתקשר ועוזב את הרחוב והולך לצדדים, ואז כשאתה מרגיש שאיבד את הדרך שלו, פתאום הוא עולה שוב ומתקשר וסוגר. זה דבר ששיר עושה, שאתה חש וחומד אותו. אתה עובר את הדרך בקריאה, נדמה לך שאתה מבין, אבל אין הבנה חוץ מלשוב ולקרוא את זה. וכשאתה שם את הספר במדף, שוב נשאר הסוד שלו בתוכו. לך נשאר רק הרושם, שזה השיר הטוב שאתה אוהב, אבל אתה רוצה לטעום אותו, אז אין דרך אחרת אלא רק להתחיל מהמלה הראשונה ולעבור את כל התהליך עם כל ההפתעות הקטנות בדרך, ואז להגיע לסוף.

 

מתוך ראיון של המשורר הרולד שימל עם הלית ישורון לכתב העת 'חדרים' (חורף 1985/6).

bottom of page